"כשנכנסתי למועדון כבר חיכו שם כמה מהאסירים. אחד מהם היה אדום מכעס: 'אני מפוצץ אותם, איך אפשר ככה, המזגן המחורבן הזה לא עובד. חם פה, אפשר למות, אני יוצא מהקבוצה ומתקשר לעו"ד שלי, הם עוד ישמעו ממני!' התיישבתי בשקט וחיכיתי לשאר האסירים שיגיעו לחדר שבו אנחנו מתרגלים.
במפגש דיברנו על כאב וסבל וההבדל ביניהם. דיברנו על העיסוק שלנו ברצון לשנות את מה שיש במקום להיות עם מה שיש. לקראת סוף המפגש ישבנו שוב למדיטציה קצרה, ובסופה ביקשתי לשמוע מה שלומם ולמה שמו לב בזמן המדיטציה. אותו אסיר אמר בשקט: 'שמתי לב לרוח של המזגן.' חייכתי אליו. הוא חייך בחזרה ואמר: 'יש סיכוי שזה הולך לשנות את החיים שלי'."