"רציתי לשתף באירוע מרגש שהיה בקבוצת האסירים כשאחד האסירים הנחה את המדיטציה.

ד' החל להשתתף בקבוצה ברגע שהוקמה. תחילה הוא היה שקט ולא שיתף דבר, אבל הקפיד להגיע לקבוצה ולתרגל איתנו. עם הזמן הוא נפתח מעט. לאחר תקופה הפסיק להגיע.

לפני שהייתי נכנס לחדר התרגול הייתי נוהג לעשות סיבוב במחלקה להגיד שלום לכולם, כשהייתי רואה אותו הייתי מעודד אותו להצטרף, אבל הוא היה מסרב. לאחר תקופה חזר למפגש, ובסוף המפגש אמר, ששכח כמה התרגול עושה לו טוב, ובעצם דווקא כשהכי לא רוצים לתרגל ולהשתתף בקבוצה זה הזמן שהכי נחוץ להגיע. הוא החל להגיע שוב באופן קבוע, לשתף אותנו יותר ויותר ולתרגל במסירות.

במשך כל התקופה שהנחיתי מדיטציה בכלא הקפדתי להסתכל על האסירים המתרגלים בעין שמחזיקה את הידיעה שכל אחד מהם יכול להיות בעתיד מורה שלי. אני רוצה לתת לאסירים מקום לא רק לתרגל אלא גם להחזיק את הקבוצה, להעביר תרגול מדיטציה בעצמם, להיות במקום של נתינה.

כתבתי הנחיות למדיטציה וחילקתי להם, כדי שיוכלו לתרגל גם כשאני לא נמצא. בכל מפגש עודדתי מתרגל אחר להנחות מדיטציה אחת בפגישה. רוב הזמן הם אפילו לא נעזרו בדף. סיכמתי עם מנהלת המחלקה, בעידוד חברי הקבוצה ומתוך רצון שעלה אצלם, שבלוח הזמנים יהיה להם זמן קבוע, פעמיים בשבוע, לתרגל בקבוצה כשאני לא שם.

אחרי חצי שנה עזבתי כי עברתי לעיר אחרת, והמתנדב שהחליף אותי סיפר שד' הוא אחד המתרגלים הקבועים והדומיננטיים בקבוצה, והיה מרגש לקרוא על התהליך שעבר נוכח הקשיים בתחילת התרגול."