"מיום שהתחלתי להגיע לפגישות אני מתרגל בעצמי. במיטה לפני השינה, במהלך היום, בשהותי בגינת הירק, בשעות הפנאי. למדתי כי ההתבוננות הפנימית אפשרית. היא ניתנת ליישום. רק אם רוצים. הסדר שאפשר לעשות במחשבות מביא מרגוע לנפש. ההרפיה שהגוף חווה יחד עם השליטה שלי במוח שלי והנשימות הקצובות. הכול הפך להיות חלק אינטגרלי מחיי כאן בכלא.
אבקש לציין כי מספר פעמים רב, כאשר הייתי נסער, מדוכדך, בקונפליקט או עצבני – ידעתי להרפות. ידעתי לעצור, להירגע, לסדר את קצב הנשימה ולהכניס אוויר וחמצן לתוכי. הרגשתי התרחבות. סילקתי מעליי כל מחשבה טורדנית. התרכזתי בכאן ועכשיו. ידעתי לצאת אחר. רגוע, שליו, שקול, חושב. כן, אני לומד לאהוב את עצמי. אני מבין שלהצטער שהגעתי למצב המסוים זה נכון, זו הכרה בדברים השליליים שבי. ביקשתי סליחה מעצמי כי בעצם הגוף לא שלי. הרעדתי את הילד שבי, את האני שלי. אמירת התודה היא מילת חובה, מעין חתימה של התהליך. מעין אמירה שאני אחזור לתהליך ואשתמש בו עוד פעמים רבות. מכיוון שאין זה מובן מאליו, אז תודה היא מילת הערכה קטנה למה שקיבלתי על עצמי. להשתנות. אכן זה קורה."