צרו קשר

אסיר בכלא מעשיהו מספר:

"בקבוצות הראשונות שלי במדיטציה הייתי מאוד סקפטי. הייתי בריכוז עצמי מאוד גבוה, והמחשבות הבלתי פוסקות לא נתנו לי בכלל אופציה להיפתח לקבוצה. גם בעצם היותי בן אדם רציונלי לא הצלחתי לעכל את הרעיון שכמה נשימות יכולות לעזור למצבי הנפשי ויכולות להרגיע את המחשבות הטורדניות, על מה יהיה, כמה יהיה וכמה רע מצבי. לאט-לאט ניסיתי להיפתח לקבוצה. אמרתי לעצמי: אם כבר אני פה, לפחות אנסה. בהתחלה הייתה השפעה קלה תוך כדי השיעור, היו רגיעות במחשבות והצלחתי לנקות את המוח. לאט-לאט הרגיעה במוח גדלה, עד שהגעתי לשלב, שבסוף [מפגש] הקבוצה נעלמו המחשבות הטורדניות. בזמן הקבוצה הגעתי לשלב של רגיעה והצלחתי לנתק את עצמי ולהתרכז רק בעכשיו, בנשימות ובשלווה."

"את השיטות שלמדתי התחלתי לאמץ בכל מיני מקומות שהיה לי קשה להתמודד איתם: בנסיעות לבית-המשפט, בהמתנות בכלובים ובמצבים שקשה לי להירדם. בנסיעות לפני משפט זה הכי עזר לי. כשהרגשתי מחשבות מאוד חזקות ובלתי פוסקות, הנשימות אפילו תוך כדי הליכה עזרו לי המון."